שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />איך להחזיק בשמחה גם במצב של ירידה מתוך ההקדמה לסיפור המעשה משבעה בעטלירס<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />נ נח נחמ נחמן מאומן !!!<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב<br />www.orhaganuz.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />נ נח נחמ נחמן מאומן !!!<br />חפשו אותנו באתר<br />www.orhaganuz.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />נ נח נחמ נחמן מאומן !!!<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב<br />www.orhaganuz.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />נ נח נחמ נחמן מאומן !!!<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב<br />www.orhaganuz.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />נ נח נחמ נחמן מאומן !!!<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב<br />www.orhaganuz.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />נ נח נחמ נחמן מאומן !!!<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב<br />www.orhaganuz.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />נ נח נחמ נחמן מאומן !!!<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב<br />www.orhaganuz.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />נ נח נחמ נחמן מאומן !!!<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב<br />www.orhaganuz.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על מעלת הנקודות הטובות שלנו וכל מעט טוב שאנו זוכים לעשות<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על מעלת הגעגועים והכיסופים להשם יתברך<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על הדרך המיוחדת שיש לכל אדם בעולם, כיצד למצוא אותה וללכת בה<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />כיצד נהפוך את הלא טוב להכל טוב!<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il<br /><br />נקודה טובה<br />אחת התורות החשובות של רבינו היא תורת אזמרה, שהיא חיפוש ומציאת הנקודה הטובה שיש בכל אחד מאיתנו וגם באחרים. כותב רבי נתן, כשמתחיל האדם לחפש בעצמו ורואה שהוא רחוק מהשם יתברך ומלא חטאים, אזי הוא צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה טוב. ועל ידי שהוא מוצא בעצמו נקודה טובה, ע”י זה דווקא הוא הופך את הקערה על פיה ויוצא מכף חובה ונכנס בכף זכות.<br /><br />מדייק רבינו בלשונו ואומר, שכשמתחיל האדם לחפש, כלומר אנחנו מדברים כאן על אדם שהחל בתהליך החיפוש לא באחד שחי חיי הפקרות ומנסה להצדיק את עצמו ע”י נקודות טובות, מדובר על אחד כזה שמחפש את האמת, חשוב לו מה המצב שלו, איך הוא נראה בעיני עצמו ובעיני השם יתברך, במקרה כזה הוא יכול לטעות ולהתמקד בצד השלילי, כלומר לראות את כל הרע, ואת כל העוונות שעשה וע”י זה הוא יכול ליפול בדעתו ולהיכנס לעצבות ויאוש.<br /><br />אז דווקא הוא צריך להוציא את הנשק של אזמרה- נכון שאני רואה בעצמי הרבה רע, אבל המעט הטוב שיש בי, עולה לעין שיעור מכל הרע שנראה לי, ולמה? כי בעולם כזה עם תנאים כאלו שבו נבראתי, עם גוף מגושם ותאוות שמקבלים סיפוק והנאות מייד ובמזומן, אין זה פלא בכלל שהאדם נמשך אל הצד השלילי, זה מובן מאליו, זה טבע.<br /><br />לעומת זאת אם אני מצליח לעשות איזה דבר טוב, איזה מצווה, איזה התגברות על היצר הרע והתאוות, זה חידוש, כאן הפלא הגדול וזו היא המעלה והשמחה הגדולה שיש בכל העולמות. לקב”ה לא חסר מליארדים של מלאכים ושרפים שעובדים אותו באימה וביראה, זה לא כל כך חידוש בשבילו, כי לכך הם נבראו ונוצרו ואין להם גם בחירה. החידוש והשעשוע הגדול הוא שאחד כמוני, עם כל התאוות והמידות הרעות, עם כל הטבעים שרוצים למשוך אותי לכיוון הרע, מצליח בבחירה חופשית, להתנתק ולעשות איזה פעולה טובה לכיוון החיובי, לכיוון הטוב.<br /><br />ועל כן, חשיבותו ומעלתו של המעט טוב שאני מצליח לעשות, עולה לעין שיעור וערך, מהרע שנכשלתי בו, כי הנקודה טובה הזאת היא אמיתית ונצחית ותשאר שלנו לעלמי עד, היא נובעת מעצם הנשמה והיא בעצם תכלית כל בריאת העולם, שהאדם השפל בזה העולם שרובו רע, יצליח ויעשה איזה מעט טוב.<br /><br />ועל זה אומר רבינו “והתבוננת על מקומו ואיננו” כאשר אתה מתבונן על המציאות שהמקום גרם, כלומר המקום שהאדם נמצא בו, בעולם כזה מטעה, במצב נפשי כזה, בתכונות כאלו, ובכל זאת הוא מצליח לעשות איזה דבר טוב, אזי הוא באמת יוצא מכף חובה לכף זכות, ומאיר בו הטוב האמיתי.<br /><br />אורח חיים ג – הלכות ע”ת ו – סעיף ג-ד<br />כשהאדם רואה שהוא רחוק מאוד מאוד מהשם יתברך ומעשיו מכוערים מאוד. אף על פי כן יראה לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה מימיו ואף על פי שגם המצוה בעצמה יש בה פסולת הרבה ואינה בשלימות, בודאי יש בה איזה נקודה טובה. וכן יבקש וימצא בעצמו עוד איזה נקודות טובות עד שיהפוך הכל לכף זכות.<br />וכל אלו הדרכים הקדושים של שמחה והתחזקות צריכין לילך בהם מאוד כי בזה תלוי עיקר יהדותו כידוע ומובן לכל מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת לנצח. אבל אין האדם זוכה לילך בהם כי אם בכח קדושת שבת שהיא בחינת כח הצדיק האמת, כי עיקר הדרך והארה של אזמרה לאלוקי בעודי הוא בשבת ע”י הצדיק האמת. כי בימי החול יש אחיזת הסטרא אחרא והקליפות, על כן אפילו הטוב והמצוות שעושין בימי החול יש בהם אחיזת הסטרא אחרא שזה אחיזת העצבות שזה בחינת “רגליה יורדות ממות” ועל כן אין המצוה יכולה לילך ולהתפאר לפני השם יתברך, אבל כשמגיע שבת אז עולין הרגלין מהקליפה שזה בחינת “אם תשיב משבת רגליך” ואז התחלת המצוה לילך לפני השם יתברך והוא משתעשע בה ומתפאר בה מאוד. כי דרכו יתברך הוא לבלי להסתכל על הרע של האדם רק להביט ולהסתכל על הטוב שבו כמו שכתוב “לא הביט און ביעקב”, ועל זה נאמר “מזמור שיר ליום השבת ויום השביעי משבח ואומר” כי אז נתעוררין זמירות ושירות נפלאים שנעשין ונתחברין מהנקודות טובות של המצוות של כל ישראל אפילו של פושעי ישראל שכולם עולין אז ומתפארין לפני השם יתברך ונעשין מהם זמירות וניגונים נפלאים שזה בחינת “אזמרה לאלוקי בעודי”. וזה בחינת “שחורה אני ונאוה” שחורה אני בימי החול ונאוה אני ביום השבת. כי זה המקרא שחורה אני ונאוה מרמז על דרך הקודש של אזמרה, שנפשו”ת ישראל אומרים לאומות והסטרא אחרא הרוצים להפילם ח”ו, ע”י שרואים בהם מעשים מכוערים ואזי ישראל משיבים להם “שחורה אני ונאוה” אמת שאני שחורה במעשי הרעים אבל “ונאוה” אני בנקודות טובות של המצוות ומעשים טובים הנמצאים בי. כי זהו הדרך הקדושה של “אזמרה לאלוקי בעודי” שגילה רבנו ז”ל.
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על מעלת הנקודות הטובות שלנו וכל מעט טוב שאנו זוכים לעשות<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על מעלת הנקודות הטובות שלנו וכל מעט טוב שאנו זוכים לעשות<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על מעלת הנקודות הטובות שלנו וכל מעט טוב שאנו זוכים לעשות<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
ויש הר, ועל ההר עומד אבן, ומן האבן יוצא מעין, וכל דבר יש לו לב, וגם העולם בכללו יש לו לב, וזה הלב של העולם הוא קומה שלמה עם פנים וידיים ורגלים, אבל הציפורן של הרגל של אותו הלב של העולם הוא מלבב יותר מלב של אחר. וזה ההר עם האבן והמעיין הנ"ל עומד בקצה אחד של העולם וזה הלב של העולם עומד בקצה אחר של העולם, וזה הלב הנ"ל עומד כנגד המעיין הנ"ל וכוסף ומשתוקק תמיד מאד מאד לבוא אל אותו המעיין בהשתוקקות גדול מאד מאד, וצועק מאד לבוא אל אותו המעיין, וגם זה המעין משתוקק אליו.<br /><br /><br />וזה הלב יש לו שתי חלישות: אחת, כי החמה רודפת אותו ושורפת אותו (מחמת שהוא משתוקק ורוצה לילך ולהתקרב אל המעין), וחלישות השניה יש לו להלב מן גדל ההשתוקקות והגעגועים שהוא מתגעגע וכוסף תמיד ומשתוקק מאד בכלות הנפש אל אותו המעין וצועק וכו' כנ"ל, כי הוא עומד תמיד כנגד המעין הנ"ל וצועק: "נא גיוואלד" (ביטוי צעקה באידיש כמו "אהה") ומשתוקק אליו מאד כנ"ל, וכשצריך לנוח קצת שיהיה לו אריכת הרוח קצת (שקורין "אפ סאפין" נשימת רווחה), אזי בא צפור גדול ופורש כנפיו עליו ומגן עליו מן החמה, ואז יש לו ניחא קצת, וגם אז בשעת ניחא הוא מסתכל גם כן כנגד המעין ומתגעגע אליו. אך מאחר שהוא מתגעגע אליו כל כך מפני מה אינו הולך אל המעין. אך כשרוצה לילך ולהתקרב אל ההר, אזי אינו רואה השפוע ואינו יכול להסתכל על המעין, ואם לא יסתכל על המעין אזי תצא נפשו, כי עקר חיותו הוא מן המעין, וכשעומד כנגד ההר אזי הוא רואה ראש השפוע של ההר ששם עומד המעין, אבל תכף כשילך ויתקרב אל ההר, אזי נעלם מעיניו ראש השפוע (וזה מובן בחוש), ואזי אינו יכול לראות את המעין, ואזי תצא נפשו חס ושלום, וכשזה הלב היה מסתלק חס ושלום, אזי יתבטל כל העולם כלו, כי הלב הוא החיות של כל דבר, ובודאי אין קיום בלא לב, ועל כן אינו יכול לילך אל המעין, רק עומד כנגדו ומתגעגע וצועק כנ"ל.<br /><br /><br />וזה המעין אין לו זמן, כי זה המעין אינו בתוך הזמן כלל, אך עקר הזמן של המעין הוא רק מה שהלב נותן לו במתנה יום אחד, וכשמגיע היום להיות נגמר ונפסק, ואזי כשיגמר היום לא יהיה זמן להמעין ויסתלק חס ושלום, ואזי יסתלק הלב חס ושלום כנ"ל ויתבטל כל העולם חס ושלום כנ"ל, ואזי סמוך לגמר היום, אזי מתחילים לטל רשות זה מזה, שקורין "גיזעגינין" (איחולים וברכות פרידה) ומתחילין לומר חידות ושירים (שקורין"לידער") נפלאים זה לזה (באהבה רבה והשתוקקות גדול מאד מאד).<br /><br /><br />וזה האיש חסד האמת הנ"ל יש לו השגחה על זה. וכשמגיע היום בסופו ממש להיות נגמר ונפסק, אזי זה האיש חסד האמת הוא נותן במתנה יום אחד להלב הנ"ל והלב נותן היום להמעין, ואזי שוב יש זמן להמעין. וכשזה היום הולך ממקום שהוא בא משם, אזי הוא הולך גם כן בחידות ושירים נפלאים מאד (שיש בהם כל החכמות). ויש שנויים בין הימים, כי יש יום ראשון בשבוע ויום שני וכו', וכן יש ראשי חדשים וימים טובים.<br /><br /><br />וכל הזמן שיש להאיש חסד שלאמת, הכל על ידי (היינו הכבד פה שמספר כל זה), כי אני הולך ומקבץ כל החסדים של אמת אשר מהם התהוות הזמן כנ"ל.(ועל כן הוא חכם יותר, אפילו מהחכם הנ"ל, שהוא חכם כמו איזה יום שירצה, כי כל עקר הזמן והימים כלם נתהוים על ידו, היינו על ידי כבד פה, שהוא מקבץ החסדים של אמת אשר משם הזמן, ומביא אותם אל האיש חסד האמת, והוא נותן יום ללב, והלב נותן להמעין, אשר על ידי זה נתקים כל העולם כלו. נמצא שעקר התהוות הזמן עם החידות ושירים, שיש בהם כל החכמות, הכל על ידי הכבד פה).<br /><br /><br />נמצא שיש לי הסכמה מזה האיש חסד האמת, שאני יכול לומר חידות ושירים שיש בהם כל החכמות (כי כל הזמן עם החידות והשירים נתהוים על ידו כנ"ל), ועתה אני נותן לכם במתנה גמורה לדרשה שתהיו כמוני. ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה מאד "הילוא גיטאן"(ביטוי שמחה):
'אור הגנוז ברסלב' https://or-breslev.co.il/<br />כי פעם אחת חשק מלך אחד בבת מלכה והשתדל בתחבולות לתפסה, עד אשר עלתה בידו ותפסה. פעם אחת חלם לו לאותו המלך, שהיא עמדה עליו והרגה אותו, והקיץ ונכנס החלום בלבו, וקרא לכל פתרי החלומות, ופתרו לו כפשוטו; שיתקיים החלום כפשוטו, שהיא תיהרג אותו. ולא יכול המלך לתת עצה לנפשו מה לעשות לה: יהרוג אותה צר לו. ישלחה מעל פניו, זה חרה לו, כי איש אחר, וזה חרה לו מאד, כי הוא השתדל אחריה כל כך, ועתה תבוא ליד אחר. וגם אם ישלחה ותבוא ליד אחר, עתה בוודאי יכול להתקיים החלום שהיא תיהרג אותו, מאחר שהיא אצל אחר. יחזיקה אצלו הוא מתיירא מחמת החלום כנ"ל. ולא ידע המלך מה לעשות לה. בין כך נתקלקל האהבה שלה אצלו קצת קצת מחמת החלום, ובכל פעם נתקלקל יותר ויותר. וכן היא, גם היא נתקלקל גם כן האהבה אצלה בכל פעם יותר ויותר, עד שנעשה אצלה שנאה עליו, וברחה מפניו.<br /><br />ושלח המלך אחריה לבקשה, ובאו והגידו לו שהיא נמצאת אצל המבצר של מים, כי יש מבצר של מים, ושם הם עשר חומות, זו לפנים מזו, וכלן של מים, וגם הקרקע שהולכים עליה שם בתוך המבצר היא גם כן של מים. וכן יש שם אילנות ופרות, הכול של מים. ויפי המבצר וגדל החידוש של זה המבצר אין צרך לספר, כי בוודאי הוא חידוש נפלא מאד, מאחר שהוא מבצר של מים. ולכנס בתוך זה המבצר אי אפשר, כי יהיה נטבע במים מי שיכנס בו, מאחר שהוא כלו של מים. והבת מלכה הנ"ל, כשברחה, באתה עד אותו המבצר, והייתה הולכת שם סביב אותו המבצר של מים, והגידו למלך שהיא הולכת שם סביב אותו המבצר כנ"ל.<br /><br />והלך המלך וחילו לתפסה. כשראתה זאת הבת מלכה, ישבה עצמה שתרוץ לתוך המבצר, כי היא רוצה יותר לטבע במים אותה המלך ותהיה אצלו, וגם אולי אף על פי כן תנצל ותוכל לכנס לתוך המבצר של מים הנ"ל. כשראה המלך כך, שהיא בורחת אל המים, אמר: מאחר שהוא כן, על כן צווה לירות אותה, ואם תמות תמות. והיו מורים אותה, והגיעו אליה כל העשרה מיני חצים שמשוחים בעשרה מיני סמים כנ"ל, והיא ברחה לתוך המבצר הנ"ל, ונכנסה לתוכו, ועברה דרך השערים של החומות של מים, כי יש שם שערים באלו החומות של מים הנ"ל, והיא עברה ונכנסה לתוך כל העשרה חומות של המבצר של מים, עד שבאתה לפנים, ונפלה שם ונשארה חלשות.<br /><br />ואני רופא אותה (היינו זה שהוא בלא ידיים הנ"ל). כי מי שאין בידו כל העשרה מיני צדקות הנ"ל אינו יכול לכנס לתוך כל העשרה חומות הנ"ל, כי יטבע שם במים, והמלך וחילו הנ"ל רדפו אחריה ונטבעו במים, ואני יכול לכנס לתוך כל העשרה חומות של מים הנ"ל. ואלו החומות של מים הם גלי הים, שעמדו כחומה, והרוחות הם מעמידים גלי הים ומנשאים אותם. ואלו הגלים, שהם העשרה חומות הנ"ל, הם עומדים תמיד שם, אך הרוחות הם המעמידים ומנשאים את הגלים, ואני יכול לכנס לתוך כל העשרה חומות כנ"ל, ואני יכול לחזר ולמשך ממנה, היינו מן הבת מלכה הנ"ל, כל העשרה מיני חצים, ואני יודע כל העשרה מיני דפקים על ידי העשר אצבעות, כי בכל אצבע ואצבע מעשרה אצבעות יודעין דפק מיוחד מהעשרה מיני דפקים ואני יכול לרפאות אותה על ידי כל העשרה מיני נגינה, ועל כן אני רופא אותה. נמצא שיש לי כוח כזה בידי כנ"ל, ועתה אני נותן לכם זאת במתנה. ונעשה שם שמחה גדולה וחדוה רבה מאד:
אתר הבית 'אור הגנוז ברסלב' https://or-breslev.co.il<br />בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל, ואמר להם: חדלו עוד מלהיות עניים; שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם. ואמר להם שיצאו מן המגדל כדרך זקנותם, שכל מי שזקן יותר, יצא תחילה. והוציא כולם מן המגדל, והוציא תחילה את התינוק הנ"ל, כי באמת הוא זקן יותר מכולם, וכן כל מי שהיה יניק יותר הוציא קודם, והזקן הגדול הוציא באחרונה, כי כל מי שהיה יניק יותר היה זקן יותר כנ"ל, והזקן שבהם היה יניק יותר מכולם.<br />ואמר להם, (הנשר הגדול הנזכר לעיל): אני אפרש לכם את המעשיות שסיפרו כל הנ"ל. כי זה שסיפר שהוא זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף, היינו שהוא זוכר גם כשחתכו את טבורו, (היינו שגם את המעשה הזאת שנעשה עמו תיכף בעת ההולדה בעת שחתכו את טבורו, גם את זה הוא זוכר); והשני, שאמר שזוכר בשעה שהיה הנר דולק, היינו שהוא זוכר גם כשהיה בעיבור, שהיה נר דולק על ראשו, וזה שאמר שזוכר גם בעת שהתחיל ריקום הפרי, היינו שזוכר גם כשהתחיל להתרקם הגוף, דהיינו בעת יצירת הולד; וזה שזוכר בעת שהיו מוליכים הגרעין לנטוע הפרי, היינו שזוכר גם כשנמשכה הטיפה בעת הזיווג; וזה שזוכר את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, היינו שזוכר גם כשהיה הטיפה עדיין במח, (כי המוחין ממציאים את הטיפה); וזה שזוכר את הטעם, היינו הנפש. והריח, היינו הרוח. והמראה, היינו הנשמה. והתינוק אמר שזוכר לאו כלום, כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפילו מה שהוא קודם מנפש רוח נשמה, שהוא בחינת "אין".<br />ואמר להם: חיזרו אל הספינות שלכם, שהם הגופים שלכם שנשברו, שיחזרו ויבנו, עתה חיזרו אליהם. וברך אותם, ולי, (היינו זה הבעטליר העיור, שהיה תינוק אז, שהוא מספר כל זה), אמר הנשר הגדול הנ"ל: אתה בוא עמי, כי אתה כמותי, כי אתה זקן מאד ועדיין אתה יניק מאד, ועדיין לא התחלת לחיות כלל, ואף על פי כן אתה זקן מאד, וגם אני כך, כי אני זקן ועדיין אני יניק וכו'.<br />נמצא שיש לי הסכמה מאותו הנשר הגדול, (שאני חי חיים ארוכים כנ"ל), ועתה אני נותן לכם חיים ארוכים שלי במתנה לדרשה. ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה ועצומה מאד מאד. (מעשה משבעה קבצנים):
אתר הבית אור הגנוז ברסלב https://or-breslev.co.il/<br />ועתה בוא וראה והבן, איך כל הכונות הנ"ל, מרמזים ונעלמים בדרך נפלא ונורא מאד בתוך התורה הנ"ל, כי מבאר שם, שמי שרוצה לעשות תשובה, צריך שיהיה לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא בקי בשוב, שהוא בחינת עיל ונפיק, בחינת: "אם אסק שמים שם אתה", שהוא בחינת בקי ברצוא, "ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת בקי בשוב וכו', כמבאר לעיל, עין שם.<br />והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול" (תהלים קלט ח) וכו', הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו', שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עיל, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפל אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב, כי אי-אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו.<br />ודקדק רבנו, זכרונו לברכה, וקרא ענין זה בלשון בקי, כי היא בקיאות גדול מאד מאד, שיזכה לידע ליגע עצמו ולטרח בעבודת ה' תמיד, ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבה יותר, ואף-על-פי-כן אל יפל משום דבר, ואפלו אם יהיה איך שיהיה, חס ושלום, אף-על-פי-כן אל יפל בדעתו כלל, ויקים: "ואציעה שאול הנך", כנ"ל
אתר הבית 'אור הגנוז ברסלב ' https://or-breslev.co.il/<br />התם - סנדלר<br />התם למד מלאכת סנדלרות, ומחמת שהיה תם, למד הרבה עד שקבל, ולא היה בקי באומנות בשלמות. ונשא אישה, והיה מתפרנס מן המלאכה, ומחמת שהיה תם, ולא היה בקי במלאכה כל-כך, הייתה פרנסתו בדוחק גדול ובצמצום. ולא היה לו פנאי אפילו לאכול, כי היה צריך תמיד לעסוק במלאכה מחמת שלא ידע האומנות בשלמות. ובשעת המלאכה, שעה שהיה נוקב במרצע ומכניס ומוציא חוט התפירה כדרך הרצענים, היה נוגס חתיכת לחם ואוכל. ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאוד, והיה רק מלא שמחה תמיד. והיו לו כל המאכלים וכל המשקאות וכל המלבושים.<br /> <br />התם שמח בחלקו<br />והיה אומר לאשתו: אשתי, תן לי לאכול!<br />והייתה נותנת לו חתיכת לחם, ואכל.<br />אחר-כך היה אומר: תן לי הרוטב עם קטנית!<br />והייתה חותכת לו עוד חתיכת לחם, ואוכל.<br />והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאוד הרוטב הזה!<br />וכן היה מצווה ליתן לו בשר, ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובמקום כל מאכל ומאכל הייתה נותנת לו חתיכת לחם. והוא היה מתענג מאוד מזה, ושיבח מאוד את המאכל, כמה הוא מתוקן וטוב, כאלו היה אוכל אותו ממש. ובאמת היה מרגיש באכילת הלחם טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה, מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה.<br /> <br />וכך היה מצווה: אשתי, תן לי שכר לשתות! ונתנה לו מים.<br />והיה משבח "כמה יפה השכר הזה"!<br />"תני לי דבש!" ונתנה לו מים.<br />והיה משבח גם-כן.<br />"תני לי יין", ונתנה לו מים.<br />והיה מתענג ומשבח אותו המשקה כאלו הוא שותה אותה ממש.<br /> <br />וגם מלבושים היו להם בשותפות, לו ולאשתו פעלץ [מעיל] אחד.<br />היה אומר: אשתי, תן לי הפעלץ! כשהיה צריך ללבוש פעלץ, כגון לילך לשוק. והייתה כשהיה צריך ללבוש טוליפ [מעיל עליון] לילך בין אנשים, היה אומר: נותנת לו. - אשתי, תן לי הטוליפ! והייתה נותנת לו הפעלץ. והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה הטוליפ הזה! כשהיה צריך קפוטה, לילך לבית-הכנסת, היה מצווה ואומר: - אשתי, תן לי הקאפטין! והייתה נותנת לו הפעלץ, והיה משבח ואומר: כמה יפה ונאה הקאפטין הזה! וכן כשהיה צריך ללבוש יופא [קפוטה], הייתה נותנת לו גם-כן הפעלץ, והיה משבח ומתענג גם-כן: כמה יפה ונאה היופא הזאת. והיה רק מלא שמחה וחדווה תמיד.<br /> <br />כשהיה גומר המנעל - ומן הסתם היה לו שלש קצוות, כי לא ידע האומנות בשלמות, היה לוקח המנעל בידו והיה משבח אותו, והיה מתענג מאוד ממנו והיה אומר: - אשתי כמה יפה ונפלא המנעל הזה! כמה מתוק המנעל הזה! כמה מנעל של דבש וסוכר המנעל הזה! והייתה שואלת אותו: אם-כן מפני מה שאר רצענים נוטלים שלשה זהובים בעד זוג מנעלים, ואתה לוקח רק זהוב וחצי?<br />השיב לה: מה לי בזה? זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי!<br />ועוד: למה לנו לדבר מאחרים? הלא נתחיל לחשב כמה וכמה אני מרוויח במנעל זה מיד ליד: העור הוא בכך, הזפת והחוטים וכו'-בכך, ושארי דברים כיוצא בזה-בכך, לאפקיס [המילוי שבין העורות]-בכך; ועתה אני מרוויח מיד ליד עשרה גדולים, ומה אכפת לי רווח כזה מיד ליד?!
חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il<br />כי זה כלל גדול שצריך האדם להתחיל בכל פעם מחדש כאשר הזהיר רבינו ז”ל על זה פעמים אין מספר כמבואר בספריו הקדושים בכמה מקומות. וכמבואר בסיפור שבחיו הקדושים שהוא בעצמו זכה למה שזכה על ידי שהתחיל בכל פעם מחדש ולא נפל בדעתו משום דבר שבעולם ואפילו ביום אחד היה לו כמה התחלות (כמבואר שם עיין שם). וכמבואר בדברי חז”ל כמו שכתוב על פי אשר אנכי מצווך היום בכל יום ויום יהיו בעינך כחדשים, וכתיב היום הזה נהיית לעם ודרשו רבותינו ז”ל ומובא בפרוש רש”י בכל יום ידמה בעינך כאלו היום נכנסת עמו ברית. כי באמת אם יסתכל האדם על עצמו היטב יראה שכל הבלבולים ונפילות וירידות וחלישות הדעת שיש לו הכל הוא על די ריבוי המחשבות מים שעבר ליום הבא ומשעה לשעה, שרוב העולם הם כזקני בעיני עצמן וכל אחד נחשב בעיני עצמו כאלו כבר נזקן בדרכיו שרגיל בהם ימים רבים עד שאי אפשר לו לשוב לדרך אחר. ומחמת שהוא יודע בעצמו שהוא רחוק מדרך הישר באמת, על כן נמצאים רבים שמייאשים עצמם מלהתקרב באמת להשם יתברך, ואפילו מעט העבודה והמצוות שמקיימים הוא כמו מצוות אנשים מלומדה, ועושים אותם בלי התעוררות וחיות, והכל מחת הזקנה שקפצה עליהם שנחשבים בעינם כזקנים כנ”ל כזה מזיק מאוד מאוד כמו שהזהיר אדמו”ר ז”ל מאד מאד, ואמר שאסור להיות זקן הן חסיד זקן הן צדיק זקן וכו’. כי לא מבעיא מי שתעה מדרך הישר לגמרי ועושה מה שעושה רחמנא ליצלן כל אחד כפי מה שיודע בנפשו ונדמה בעיניו כזקן ורגיל במעשיו אשר לא טובים, לאיש כזה בודאי מזקת הזקנה הזאת בלי שיעור כי יכול לילך לאיבוד לגמרי חס ושלום אם לא יתעורר להתחדש שזה עיקר התשובה בחינת השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו וכו’. חדש דייקא. אלא אפילו הכשרים קצת ואפילו צדיקם וחסדים אם הם כזקנים אצלם ועושים עבדתם כזקן הרגיל מכבר בזה, גם כן אינו טוב כמו שאמר רבינו ז"ל שאפילו צדיק זקן אינו טוב. כי היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל. כי עיקר העבודה הוא התחדשות
צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁנַּפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה וְגָבֹהַּ מְאֹד מְאֹד וְאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת בְּלִי שִׁעוּר תְּלוּיִים בָּהּ וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל שֶׁאִם הָיוּ מְהַפְּכִין אֶת הָאָדָם הָיוּ רוֹאִין שֶׁבְּכָל גִּיד וְגִיד מִגִּידֵי הָאָדָם תְּלוּיִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת וְכַמְבֹאָר בִּשְׁאָר סְפָרִים מִגֹּדֶל מַעֲלַת הָאָדָם שֶׁהוּא בְּחִינַת צֶלֶם אֱלֹקִים וַאֲפִלּוּ נֶפֶשׁ הַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן נְפָשׁוֹת שֶׁל בְּנֵי תּוֹרָה וּבִפְרָט אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵֹכֶל גָּדוֹל, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַשֵֹּכֶל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר הַנְּשָׁמָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ”ל, כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא הַשֵֹּכֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( אִיּוֹב ל”ב), “וְנִשְׁמַת שדי תְּבִינֵם” עַל-כֵּן הָאָדָם הַבַּר שֵֹכֶל כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לֵידַע שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ נֶפֶשׁ גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ לְבַל יְאַבֵּד אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת כָּאֵלֶּה הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאֲתָה וְכוּ’ וְיִתְגַּבֵּר בְּכָל עוֹז לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת לְהַצִּילָהּ מִן הָעֹשֶׁק וְהַתְּמוּרָה ח”ו, וְהַעִקָּר עַל-יְדֵי רִבּוּי תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְכוּ’ כַּנַּ”ל וְזֶה בְּחִינַת ( דִּבְרֵי הַיָּמִים ב’ י”ז) וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה’ שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ בְּדַרְכֵי ה’ וְלוֹמַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לִי לַעֲשׂוֹת מַעֲשִֹים כָּאֵלֶּה מַעֲשֵֹה בְּהֵמָה ח”ו, כִּי נַפְשִׁי גָּבֹהַּ מְאֹד נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁכֻּלָּם בְּנֵי מְלָכִים וְרָאוּי לִי לְהִתְנַהֵג בְּנִימוּסֵי הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים ( דְּבָרִים י”ד), “בָּנִים אַתֶּם לַה’ אֱלֹקֵיכֶם” וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה, “וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַֹקֵּיהֶם” ( בְּסִימָן י”ז) עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( ב”ב ע”ד), אנא בְּרִיָּה קַלָּה שבים וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁהַטּוֹב שֶׁל נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל זוֹכֵר מַעֲלָתוֹ שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ מִנַּפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה תְּחִלָּה וּבָהֶם נִמְלַךְ וְנִתְיַעֵץ בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹת וְכוּ’ וְעַתָּה ח”ו, תִּהְיֶה מְשֻׁקַּעַת בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְעַל-יְדֵי זֶה מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְחוֹזֵר לְמַעֲלָתוֹ וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם:
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על מעלת הנקודות הטובות שלנו וכל מעט טוב שאנו זוכים לעשות<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
כִּי גּוּף וְנֶפֶשׁ הֵם בְּחִינַת בֶּן הָעֶבֶד וּבֶן הַמֶּלֶךְ כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, בְּחִינַת בֶּן הַמֶּלֶךְ, בְּחִינַת ( שְׁמוֹת ד’) בְּנִי בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת ( שַׁבָּת קי”א) כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם, בְּחִינַת ( תְּהִלִּים ב’) ה’ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה וְכוּ’, בְּחִינַת בֶּן הַנִּמְשָׁךְ מִמֹּחַ הָאָב כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( יְשַׁעְיָה מ”ו), “הַנְּשׂוּאִים מִנִּי רֶחֶם הָעֲמוּסִים מִנִּי בטן” כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בְּרֵאשִׁית ב’), “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים” וְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מאן דנפח מִתּוֹכוֹ נפח, כִּי הֵם חֵלֶק אֱלוֹקַ מַמָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֶּן, וְהַגּוּף הוּא בְּחִינַת עֶבֶד, כִּי הַגּוּף הוּא בְּחִינַת עֲשִֹיָּה גַּשְׁמִיִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֶבֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִֹיָּה וְעַבְדוּת וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָאָדָם כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל וְיַכְנִיעַ אֶת הַגּוּף לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה הָעֶבֶד לְגַבֵּי הַבֵּן, כִּי כְּמוֹ שֶׁהָעֶבֶד מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת רַבּוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, כְּמוֹ כֵן הַגּוּף מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת הַנְּשָׁמָה וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה וְלַעֲשׂוֹת רַק רְצוֹן הַנְּשָׁמָה וְאִם לֹא הָיָה חוֹטֵא הָאָדָם הָיָה מִתְבַּטֵּל בְּחִינַת הָעַבְדוּת לְגַמְרֵי, כִּי עִקַּר הָעַבְדוּת נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁעוֹבְרִין עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה ח”ו, בִּבְחִינַת ( אָבוֹת פֶּרֶק ג’) כָּל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עוֹל תּוֹרָה נוֹתְנִין עָלָיו עוֹל מַלְכוּת וְעוֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת עַבְדוּת, אֲבָל הַמְקַבֵּל עָלָיו עוֹל תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עוֹל מַלְכוּת וְכוּ’, כִּי אֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְכוּ’ ( שָׁם פֶּרֶק ו’) וְהַכְּלָל, שֶׁעִקַּר בְּחִינַת עַבְדוּת הוּא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא וְעִקַּר בְּחִינַת חֵרוּת וּמַלְכוּת הוּא מִסִּטְרָא דִּנְשָׁמָה וְהָאָדָם נִבְרָא כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל הַגּוּף לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה וְהָעֶבֶד לְגַבֵּי הַבֵּן וְצָרִיךְ לְבַטֵּל הַגּוּף כָּל כַּךְ עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְטֶבַע הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ שֶׁיִּתְהַפֵּךְ מִגּוּף לְנֶפֶשׁ מֵעֶבֶד לָבָן, כִּי גַּם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת יֵשׁ מִי שֶׁעוֹבֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת עֶבֶד וְיֵשׁ שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בֵּן, כַּמּוּבָא, הַיְנוּ כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁהַגּוּף יַעֲשֶֹה רַק רְצוֹן הַנְּשָׁמָה וכְּשֶׁזּוֹכֶה לַהֲפֹךְ הַגּוּף לְנֶפֶשׁ מַמָּשׁ אֲזַי כָּל עֲבוֹדַת ה’ אֵינוֹ נִקְרָא אֶצְלוֹ בְּשֵׁם עֲבוֹדָה כְּלָל, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ עִקַּר חִיּוּתוֹ וְתַעֲנוּגָיו וְשַׁעֲשׁוּעָיו וְאֵין לוֹ שֵׁם תַּעֲנוּג וְשִֹמְחָה אַחֶרֶת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ:
חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il<br />כי צריך כל אדם לבקש ולחפש מאוד מאוד אחר רבי אמיתי הגדול במעלה מופלגת מאוד שיוכל להאיר בו השגת אלוקות. כי השגות אלוקות אי אפשר להשיג כי אם ע"י כמה צמצומים משכל עליון לשכל תחתון שהם בחינת סיבובים והקדמות, כמו המלמד שלומד עם התינוק.<br /> וכל מה שהוא קטן במעלה או חולה ביותר, הוא צריך רופא גדול ביותר, דהיינו רבי גדול במעלה שיהיה גדול כל כך עד שיוכל לרפאות גם אותו ויוכל לסובב עימו עד שיכניס בו השגות אלוקות שזה עיקר התכלית.<br /><br />וצריך לנדד שינה מעיניו ומעפעפיו תנומה, לשוטט לבקש ולהרבות בתפילה ותחנונים שיזכה למצוא הצדיק האמת שיוכל לרפאותו ולהכניס בו השגת אלוקות כדי להציל את נפשו מני שחת כמו שצעק על זה שלמה המלך "אל תיתן שינה לעיניך ותנומה לעפעפיך" וזה שיבקש עד שימצא את הצדיק המנהיג האמת שיקרבהו להשם יתברך.<br /><br /> כי הצדיק נקרא איש מגן כי הוא מגן לכל החוסים בו, וכל הדברים שהאדם רש בהם הן בגשמיות והן ברוחניות יתמלאו כפי מעלת הצדיק שיזכה למצוא, כי כל החסרונות מתמלאים ע"י הצדיק שממשיך את כל ההשפעות הן בגשמיות והן ברוחניות ע"י שמכניס ידיעות אלוקות בכל הנילוים אליו שע"י זה נתמלאים כל החסרונות כמו שכתוב "דעת קנית מה חסרת".<br /><br />ועל כן צריך לבכות ולצעוק מאוד מאוד על הסתלקות הצדיקים שקשה כפליים כחורבן בית המקדש. וזה מה שנאמר "כי לא תעזוב נפשי לשאול, כי לא תיתן חסידך לראות שחת".<br /> חסידך זה בחינת הרבי הצדיק האמת העוסק בתיקוני שבזכותו וכוחו אני בטוח כי לא תעזוב נפשי לשאול, כי לא תיתן חסידך שהוא הרבי הצדיק האמת לראות שחת, הינו שלא יצטרך לראות ולהסתכל לשם בכל עת להעלותנו משם, כי אם ח"ו אהיה בשאול ושחת בודאי יהיה הצדיק הרבי האמת מסתכל לשם בכל עת בצער גדול כדי להעלותנו משם, כי הוא עוסק בתיקוני בכל עת, ועל כן בזכותו וכוחו אני בטוח כי לא תעזוב נפשי לשאול.
בקרו באתר שלנו - אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il<br />יש שני בחינות של תפילה, יש תפילה שהיא למטה מהתורה והיא טפילה אליה ויש תפילה שהיא בחינה אחת עם התורה ממש ואפילו גבוה ממנה. כי יש תפילה שמתפלל על צרכיו דהיינו פרנסה ובנים וחיים ורפואה וזאת התפילה נקראת חיי שעה והיא למטה מהתורה וטפילה אליה. כי בודאי מי שמתפלל על צרכי גופו ואינו מתכוין כלל בשביל התורה רק הוא מתפלל שיתן לו השם יתברך בני חיי ומזוני רק להנאתו ולצורך גופו בודאי תפילה זאת אינה חשובה כל כך לפני השם יתברך, כי זה ידוע ונראה בחוש כל ימי חיינו הבל וריק וימינו כצל עובר, ומה יתרון לאדם בכל עמלו. ואם יצבור כעפר כסף וכו’ לא במותו יקח הכל ואין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, ועל כן מי שאינו מסתכל על התכלית האחרון האמיתי למה לו חיים ומה הנחת רוח להשם יתברך מתפילתו שמתפלל שיתן לו השם יתברך פרנסה וממון למלא תאוות בטנו והשם יתברך יודע ומבין שכל מה שמבקש אינו טובה לפניו כלל, כי מאחר שאינו מסתכל על התכלית בוודאי הפרנסה והעשירות שלו הם בחינת עושר שמור לבעליו לרעתו ר”ל. נמצא שהתפילה שהיא לצורך הגוף לבד בלי כוונת קיום התורה היא בודאי אינה טובה כלל ועל תפילות כאלו קורא הזוהר שהם צווחין ככלבים הב הב, הב לן חיי הב לן מזונא ואין להשם יתברך נחת מזה. אך כשמתפלל ומכוון בתפילתו על חיי ומזונא וכל כוונתו כדי שיזכה לעשו”ת רצונו ולקיים תורתו ומצוותיו באמת בודאי יש להשם יתברך נחת רוח מתפילה כזאת, אבל אף על פי כן תפילה כזאת היא בודאי טפילה לתורה כי אין לה שום חיות וקיום כי אם ע”י התורה, כי הוא מתפלל על צרכי הגוף כדי שיוכל לקיים את התורה שהיא העיקר. אבל עיקר התפילה השלימה היא כשהאדם מתפלל רק על צרכי נשמתו וכל תפילותיו שיזכה ליראת השם ואהבה ולתיקון המידות והמעשים וזאת התפילה היא שוה עם התורה וגבוה ממנה, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וזה כונתו בתפילתו שמבקש ליראה את השם ולקיים מצוותיו. נמצא שזאת התפילה והתורה שווים בקומתם ואף התפילה גבוה יותר כמו שנאמר “אשת חיל עטרת בעלה”.
לשעורים נוספים בקרו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il<br />העזות והעקשנות שעליה אנחנו מדברים היא ‘עזות דקדושה’ המלווה בענווה, כי יש עזות וענווה מצד הקדושה, ולהיפך ישנם עזות וענווה מצד הס”א וצריך להשתמש עם כל מידה ומידה במקומה הראוי אבל לא להיפך ח”ו ואומר רבי נתן “שמי שפוגם בזה ומהפך בסדר אזי הוא מקלקל בזה מאוד וע”י זה עיקר ההתרחקות מהשם יתברך”.<br /><br />כי בוודאי כנגד המניעות ועזות הגוף הוא צריך להתגבר בעזות ו’עקשנות דקדושה’ ולהתחזק ביותר כנגדם, אבל כנגד אנשים הוא צריך לנהוג בתכלית הענווה ולא להיות חלילה עז פנים. כמו כן הוא צריך לנהוג בענווה והתבטלות כלפי הנהגת השם יתברך איתו ולא להרהר אחר מידותיו ולהיכנס בקושיות ותירוצים כשהדברים לא הולכים לו כפי רצונו.<br /><br />אבל אפילו כנגד השם יתברך בעצמו צריך לפעמים שיהיה לו עזות, כי אעפ”י שבוודאי צריך להתבייש מהשם יתברך מאוד, מפני מעשיו ועוצם פחיתותו ואפילו כאשר הוא בא לעשו”ת מצווה הוא צריך שידע בנפשו שאינו ראוי לעשו”ת המצווה או להתפלל לפניו יתברך וכל מה שהוא זוכה לעשו”ת איזה עבודה קטנה או גדולה הכל זה בחמלת השם עליו. אך על כל פנים, אסור לאדם שיהיה נשאר בזה ח”ו, רק צריך להתחזק ולהתגבר בעזות גדולה מאוד, ולומר אעפ”י שאיני כדאי להתפלל לפניך, עדיין אני בוטח בחסדך הגדול שאתה שומע תפילת כל פה ואתה מצפה לתפילותיי, וגם אם האדם נפל למה שנפל יקום ויתחיל התחלה חדשה ויבקש מהשם שיקרבהו לעבודתו, כי אם ישתמש כאן במידת הבושה והענווה ולא יקום ויבקש זאת, אדרבא אין זו ‘בושה דקדושה’ כלל, כי זה עיקר ה’בושה דס”א’ שבאה להרחיקו מהשם יתברך לגמרי.<br /><br />כי ה’בושה דקדושה’ צריך שתהיה לאדם קודם החטא, שתהיה לו בושה גדולה מפני השם יתברך שלא יעבור שום עבירה ולא יעשה שום דבר נגד רצונו יתברך, אבל אם התגבר עליו היצר ח”ו והכשילו במה שהכשילו, צריך לסלק הבושה מעל פניו ויעיז פניו כנגד השם יתברך ויעשה תשובה, ויאמר אעפ”י שעשיתי מה שעשיתי ובושתי וגם נכלמתי להרים פני אליך, אעפ”י כן אני מעיז פני נגדך ומבקש ממך שתקרבני אליך גם עתה, ואפילו אם היה כך אלפים פעמים אסור לו ליפול בדעתו לעולם, רק להתחזק ולהתחיל כל פעם מחדש כל עוד נשמתו בו”, עד כאן דברי רבי נתן.
בקרו באתר שלנו אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il<br />אחת מהתורות והיסודות החשובים ביותר, שהנחיל לנו רבי נחמן מברסלב, היא תורת “אזמרה”, שיראה האדם למצוא בעצמו ובאחרים נקודות טובות וע”י המעט טוב, שמוצא בעצמו ובאחרים, ע”י זה הוא יכול להוציא את עצמו מכף חובה לכף זכות וכמו כן את האחרים, שמתמקד בנקודות טובות שבעצמו ובאחרים הוא הופך הכל מחובה לזכות וזוכה לשמחה.<br /><br />כי זה ידוע, שדרכו של הבעל דבר, שהוא היצר הרע, הפועל בכוח הדמיון, להראות לאדם את כל החסרונות שלו עצמו ושל אחרים, והסיבה לכך היא, כדי להפילו לעצבות ולייאוש, כאילו אין לו תקווה לתקן, לשפר ולהיות אדם מצליח וכשר, וכן כדי למנוע ממנו קשר יפה ותקין עם שאר בני האדם, וזאת הוא עושה ע”י שמכניס בו מחשבות שליליות על עצמו ועל אחרים, מחשבות המחשיכות את השמחה ומפילות לעצבות.<br /><br />על כן צריך האדם להתחזק ולהתעורר ולבקש ולחפש בעצמו את הנקודות טובות, הנמצאים בו ובאחרים, ואת הטוב שזכה לעשות מאז ומעולם, ואת כל הדברים הטובים והישועות והנפלאות, שעשה עמו השם יתברך מאז ועד היום. וע”י זה שמתמקד בטוב שבו ובכל הטוב שניתן לו, ע”י זה זוכה לשמחה, להתעוררות ולחיות חדשה. וזה בחינת- “אזמרה לאלוקי בעודי”, שע”י המעט טוב שמוצא בעצמו ובאחרים, ע”י זה יכול לזמר ולהודות להשם יתברך.<br /><br />כי הנקודה הטובה, שיש בכל אדם, היא בחינת אלוקות, כביכול, כי כל הטוב מאיתו יתברך. נמצא, שכשיש בישראל איזו נקודה טובה, דהיינו איזו מצווה או דבר טוב, זה הטוב הוא מאוחד עמו יתברך ועל כן יש בכוח כל נקודה טובה להפוך ולהתגבר על כל הרע, כי היא חלק ממנו יתברך.
הרשמה להפצת העלון של רבי נחמן באתר אור הגנוז ברסלב <br />https://or-breslev.co.il/%d7%94%d7%a4%d7%a6%d7%aa_%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f/
חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il<br />ויהי היום, והיה מדינה, שהיה שם עשירות גדול, שהיו כלם עשירים, אך היה דרכם והנהגתם זר ומשנה מאד,<br />כי הכל היה מתנהג אצלם כפי העשירות, שהיה ערך מעלת כל אחד ואחד כפי העשירות שלו, שמי שיש לו כך וכך אלפים או רבבות, יש לו מעלה זו, ומי שיש לו כך וכך ממון, יש לו מעלה אחרת, וכן כיוצא בזה, כל סדר המעלות היה אצלם כפי הממון של כל אחד ואחד, ומי שיש לו כך וכך אלפים ורבבות וג מן הסגוף גדול אוכפי הסכום שהיה קצוב אצלם, הוא מלך. וכן היה להם דגלים, שמי שיש לו כך וכך ממון, הוא בדגל זה, ויש לו אותו המעלה פלונית באותו הדגל, ומי שיש לו כך וכך ממון, הוא בדגל אחר, ויש לו שם איזה מעלה באותו הדגל, לפי ערך ממונו. והיה קצוב אצלם כמה ממון יהיה לו, ויהיה נחשב באותו הדגל במעלה פלונית, וכמה ממון יהיה לו, ויהיה נחשב בדגל אחר באיזה מעלה. וכן הדרגא והמעלה של כל אחד ואחד היה הכל כפי הממון, כפי מה שהיה קצוב אצלם. וכן היה קצוב אצלם, כשיש לו כך וכך ממון, הוא סתם בן אדם, ואם יש לו עוד פחות מזה, הוא חיה או עוף וכיוצא. והיה אצלם חיות רעות ועופות, דהיינו, כשיש לו רק כך וכך, הוא נקרא אריה אנושי. (בלשון אשכנז: "איין מענטשליכר לייב") וכן כיוצא בזה שאר חיות רעות ועופות וכו', דהיינו, שלפי מעוט ממונו הוא רק חיה או עוף וכו', כי עקר היה אצלם הממון, מעלה ודרגא של כל אחד היה רק לפי הממון: ונשמע בעולם שיש מדינה כזו, והיה הבעל תפלה מתאנח על זה, והיה אומר: מי יודע עד היכן הם יכולים לילך ולתעות על ידי זה. ונמצאו אנשים מאנשיו של הבעל תפלה הנ"ל, ולא שאלו את דעתו כלל,והלכו לשם, אל המדינה הנ"ל, להחזירם למוטב, כי היה . להם רחמנות גדול עליהם, על שנתעו כל כך בתאות ממון.<br /><br />ו
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על מעלת הנקודות הטובות שלנו וכל מעט טוב שאנו זוכים לעשות<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על מעלת ההתחדשות בעבודת השם ובחיים<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il
שיעורים ועיונים בדרכו ותורתו של רבנו רבי נחמן מברסלב<br />על מעלת הנקודות הטובות שלנו וכל מעט טוב שאנו זוכים לעשות<br />חפשו אותנו באתר אור הגנוז ברסלב or-breslev.co.il